רבות הדרכים

הטבע והאתגר מזמינים אותנו לחוות את עצמנו בדרכים חדשות, לעורר ולהשיב יכולות חיוניות הקיימות בנו.
רבים מהמשתתפים בפעילויות שלנו מתארים געגוע עמוק לשהייה וטיול בטבע, הם מבטאים זאת במשפטים כמו: "כמה זמן לא יצאתי אל הטבע", "כשהיינו ילדים בילינו כל היום בחוץ", "כשהייתי ילד ביליתי עם אבי ביער הזה". אז מה מבטא הגעגוע הזה?
בזמננו מרבית האנשים אינם יוצאים לטבע, הטבע אינו חלק מעולמם של הילדים ואת מרבית זמנם הם מבלים מול המחשבים והטלפונים. רוב בני האדם מתגוררים בסביבה עירונית עם נגישות מוגבלת לשטחים פתוחים וכן עובדים במרחב המנותק מעולם הטבע.
הפרעת ה'חסך בטבע' ((Nature Deficit Disorder, הינה הגדרה חברתית לתופעה, אשר מובילה על פי מחקרים לצמצום החוויה החושית, העצמה של הפרעות קשב וריכוז ובעיות פיזיות ורגשיות (לואב, 2005).
תאוריית שיקום הקשב (Attention restoration theory) טוענת כי אנשים מסוגלים להתרכז ולהקשיב טוב יותר לאחר טיול או התבוננות בטבע. התיאוריה מתארת מספר מאפיינים סביבתיים המעודדים את שיקום הקשב, ביניהם: יכולת לעורר סקרנות והתפעמות, יציאה מהשגרה, תנועה במרחב והתאמה למטרות וטעמו האישי של האדם.
בפעילויותינו אנו מנסים לייצר הזדמנויות לחיבור ומפגש בין המשתתפים לטבע, לעצמם ולסובבים אותם. תהליך זה דורש הרבה סבלנות, התאמה והקשבה למה שמתרחש. אחד זקוק לדעת שהוא זה שמוביל את חבריו בכדי להרים את הראש ולהשיב את הקשב ואחרת זקוקה למדרון סלעי ותלול לטפס בו. אחת זקוקה לשכב במאונך על המחצלת ולהביט בתנועת העננים מבעד לעלוותו של עץ אלון בכדי להרגיש שייכת ואחר מוצא את עצמו בהכנת ארוחה לחבריו על המדורה.